השיבה למקור - הרוח שבמרווחים

מה הקשר בין שינה, שוואסנה, המדיטציה וההתמקדות, הנשיפה, הגל השב אל הים, יום השבת, מושג ה- ma היפאני ('המרווח שבין הדברים'), ה-being, רגע, המרווחים שבין האותיות, שבין המילים, שבינינו...

כל אלה הם ה'אי תנועה' שאחרי התנועה ושלפני התנועה, המקור ממנו הכל יוצא ואליו חוזר ומתאסף..

ה'שוואסנה' בסיום תרגול יוגה, היא התנוחה (אסנה) הכי שווה (: ואולי מקורה גם כן באיזשהו גלגול של המילה שיבה – התנוחה השבה.. אל המקור.

הרבה כבוד יש אל המרווחים בתרבות היפאנית, בה נותנים למישהו לסיים את דבריו ומחכים רגע ארוך להיווצרות התגובה (רגע הוא 7 שניות.. וגם קשור לרוגע ולרגיעה). בה הקליגרפיה מייחסת חשיבות כה גדולה למרווחים בהם המכחול עוזב את הדף.. זהו מושג ה'ma' המרתק, שמשמעו 'המרווח שבין הדברים', שגם כן מתכתב עם העברית שלנו- המה של המהות, והמה של התמיהה- וכשאנחנו תמהים- מה עכשיו? וצוללים אל מהותנו לדלות משם את התשובה.

ואפילו המילה תשובה מסמנת כי שבנו. גם במקורנו, בתרבות היהודית – הרבה כבוד למרווח, כתרבות שהנחילה את השבת. בשבת יש את השורש שב, לשבת, 'שב ואל תעשה' נאמר, תשבות, ויש במילה זו גם את הרמז לשיבה, שיבה אל המקור.

השבוע אנחנו מתחילים את ספר ויקרא, ובפרשה זו למדתי (מסיון רהב מאיר) על המרווחים וההפסקות שהיו למשה בין דיבור לדיבור. ולמה היו ההפסקות משמשות? אומר רש"י – 'לתת רווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין'. סיון רהב מאיר מדגישה- חייבים הפוגה, הפסקה, זמן לחשוב ולהרהר, רווח להתבונן ולהפנים. ומתווסף לסיום הפרשיה הקודמת, שבכל מסע שהיו נוסעים היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם, ושמקום חנייתם אף הוא קרוי מסע. רש"י מפרש שגם החניות שלך בחיים גם הן חלק מהמסע, כי בלעדיהן לא ניתן להמשיך לנסוע. הענן נמצא גם ברווח להתבונן, גם בהפוגה.

ולגבי מוצרי ה'עננים' שבאתר זה (: גם הם מאפשרים רגע של הפוגה: נותנים לנו את הביטחון, ההחזקה, התמיכה, שאנחנו יכולים להרפות לפני התנועה הבאה.

ה-being - רק להיות , מאפשר את ה-doing - את העשייה

השבת מאפשרת את עשיית ששת ימי המעשה, השינה את הערות

המרווח בין האותיות מאפשר להבין את המילה, המרווח בין המילים מאפשר להבין את המשפט

הגל הנסוג לאחור מתאסף ומאפשר את יציאת הגל הבא

הנשיפה וההתרוקנות מאפשרת את השאיפה הבאה (כשיש קושי לשאוף- ניתן לנסות לנשוף ולהתרוקן) הנשיפה היא פאסיבית, יש רק להפסיק את השאיפה.

ההרפיה היא פאסיבית, יש רק להפסיק את הפעולה השרירית להתכווץ ( נקרא 'לעכב' כי שריר יודע רק להתכווץ או לא-להתכווץ).

לשוב מביא תשובה, לקחת רגע מביא לרגיעה, והרפיה מביאה להפריה יצירתית

ועוד כבוד גדול למרווח בתרבות הטאואיזם הסינית העתיקה המנוסחת על ידי לאו טצה:

האם יש לך סבלנות לחכות עד שהבוץ ישקע והמים יהיו צלולים?

האם אתה יכול להישאר באי תנועה עד שהתנועה הנכונה עולה מעצמה?

החזרה, השיבה היא התנועה של הטאו (האחד, המוחלט...). האי תנועה מאפשרת לנו לשהות בתוך האחדות, האחדות הקיימת במקור הדברים. המציאות הראשונית יותר שאין בה ידיעה, שאין בה יחסיות, ללא שמות הפרדה או הבדלים. אותו המקור הבלתי ניתן לידיעה.

ועוד ציטוט של לאו טצה: 'כאשר אני מרפה ממה שאני, אני הופך למה שאני עשוי להיות.'

שנזכה לנוח, להתרווח, ולחוש את הרוח וההתמלאות שהמרווח מאפשר